החלטה בתיק רע"א 6231/05

א.        שתי בקשות לרשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת גרסטל) מן הימים 1.6.05 ו-4.7.05, שניתנו במסגרת דיון מקדמי בערעור (ע"א 1649/04) אותו הגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת ניצה מימון-שעשוע) מיום 9.11.03.

ב.        המדובר בהתדיינות בין המבקשים לבין המשיבים בטענה של הפרת חובות שבהן נושאים בנקים ביחסיהם עם הציבור, ועניינם סכומי כסף שחבה חברה פלונית למבקשים (על פי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין), בעקבות תיווך בעסקת מכר מקרקעין, במסגרת פרויקט בניה. המשיבים נתנו לחברה ליווי פיננסי לפרויקט, כנטען, והתנגדו יחד עם החברה לעיקולים מצד המבקשים על הפרויקט. תוצאת משא-ומתן שנערך היתה הסכם הפשרה הנזכר, אך לימים הוברר כנטען כי בניגוד להתחייבות שנתנו - ולמצגים שהציגו בדבר רווחי הפרויקט - לא הודיעו המשיבים למבקשים על כשל הפרויקט, והמבקשים יצאו לטענתם ניזוקים. נטענו הטעיה וחוסר תום לב, וכאמור הפרת חובות המוטלות על בנקים.

ג.        בדיון הוכחות ביום 9.11.03 בפני השופטת מימון-שעשוע ציין בית המשפט כנמסר את דעתו כי אין עילת תביעה, והציע פיצוי של 5% מסכום התביעה למבקשים. המבקשים ביקשו דחיה כדי לשקול, בין היתר, הגשתה של בקשת פסלות, ומשלא נענו לדחיה הגישו במקום בקשת פסלות ולא נענו על-ידי בית המשפט, בנימוק כי "הבעת דעה משפטית שמביע בית המשפט על סמך חומר ראיות שאינו שנוי במחלוקת לגופו, והנמצא בתיק בית המשפט, אינה מהווה עילת פסלות". אשר על כן הודיעו באי כוח המבקשים (על פי הוראת הלקוח מבקש 1) כי לא ימשיכו בהבאת ראיותיהם, ביקשו משיכת תצהירי עדיהם; ולאחר שיג ושיח בעניין זה עם בית המשפט ניתן בו ביום פסק דין על אתר, הדוחה את התביעה "לאור הודעת הצדדים כי אין בדעתם להביא עדים נוספים במצב שנוצר, וכי לא תהיה חקירה נגדית על האמור בתצהירי הנתבעים".

ד.        (1) הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ונטען נגד דחייתה של בקשת הפסלות, ונגד הסירוב לדחות את דיון ההוכחות. עוד נטען בדבר פגמים שונים שנפלו במהלך דיון ההוכחות, כגון הגבלת חקירות, ודחיית התובענה ללא בחינת העדויות. בין השאר נאמר על-ידי המבקשים בהודעת הערעור, כי "אפילו נמשכו תצהירי העדות הראשית מטעמם... עדיין הוצגה לבית המשפט תשתית עובדתית שתומכת בטענותיהם, והיה על בית המשפט הנכבד להתיחס אליה, לשקול את האמור בעדויות, ורק לאחר שעשה כן ליתן פסק דין מנומק...".

           (2) בדיון בקדם הערעור בבית המשפט המחוזי ביום 1.6.05 הציע בית המשפט כי פסק הדין נשוא הערעור יבוטל, לא יהיו חקירות או ראיות נוספות, אך הצדדים יוכלו לסכם טענותיהם ויינתן פסק דין מנומק על סמך החומר שבפני בית המשפט. לא יהא בכך ויתור מצד המבקשים על טענת פסלות או הודאת המשיבים בעילת פסלות, והדבר ייעשה תוך שמירת טענות. המשיבים הסכימו, המבקשים לא הסכימו. בית המשפט בהחלטתו הביע תמיהה על שצד מסרב לקבלת ערעור לאחר שהובהר כי בית המשפט לא יתערב בטענת פסלות ובקביעת מותב, וכן בנושאים הקשורים בסדרי הדיון, ומה שנותר הוא הדחיה בנימוק הטכני, אשר לגביו הוצעה החזרת התיק לבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הורה על תיקון כתב הערעור וקבע דיון מוקדם נוסף ל-4.7.05.

ה.        ביום 28.6.05 הוגשה בקשת רשות הערעור הראשונה (רע"א 6231/05) ובה נטען כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.6.05. זאת, בנימוק כי "משמוסכם היה (וכך אף הוצע על-ידי בית המשפט קמא הנכבד) כי דינו של פסק הדין להתבטל, על בית המשפט קמא הנכבד היה להורות על ביטול הדיון כולו ולהחזיר התיק לשמיעתו מתחילתו". נטען כי לא היה מקום לשלול התערבות ערעורית בטענות הפסלות, שכן - לשיטת המבקשים - במסגרת הערעור על פסק הדין ניתן לטעון גם לעניין הפסלות, ככל החלטת ביניים אחרת, או למצער כסמכות נגררת. כן נטען, כי לא היה מקום לקביעה שבטענות הנוגעות לסדרי דין (כמו הגבלת זמן החקירה) אין ערכאת ערעור נוטה להתערב, שכן הסמכות הערעורית רחבה, והמדובר בעיוות דין שיש לתקנו.

ו.        (1) ביום 29.6.05, למחרת הגשתה של בקשת רשות הערעור לבית משפט זה, הגישו המבקשים "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון" לבית המשפט המחוזי בקשר לדיון מ-4.7.05, ועניינה משאלתם לדחות את הדיון ואת המועד להגשת כתב ערעור מתוקן עד להחלטה ברע"א 6231/05 הנזכרת. המשיבים הגיבו כי אין טעם בכך, הן נוכח הוראות חוק בתי המשפט לעניין פסלות והן נוכח הגשה שהויה של בקשת הדחיה, אך השאירו לשיקול דעתו של בית המשפט.

           (2) בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת הצדדים, ציין כי ערעור מתוקן לא הוגש ואף לא בקשה לעיכוב ביצוע ולא הוגש תצהיר, חרף הוראות הדין, וראה בכך "משום זלזול חמור בבית המשפט". הדיון נדחה ליום 14.9.05, תוך הוראה להגשת ערעור מתוקן עד 5 ימים קודם לכן, והטלת הוצאות לטובת המשיבים ולטובת אוצר המדינה. נקבע כי אם לא תוגש הודעת הערעור, יימחק הערעור מחוסר מעש.

ז.        הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט זה (רע"א 6753/05). נטען בין השאר כי בית המשפט המחוזי שגה בציינו כי הורה ב-1.6.05 למבקשים לתקן את כתב הערעור באופן שיכלול טענות הנוגעות לפסלות, בעוד שבפועל הורה על מחיקת טענות רבות נוספות. נטען כי בקשת הדחיה כללה בקשה לעיכוב ביצוע, כי לא היה צורך בהגשת תצהיר, וכי לא היה בהתנהלות המבקשים כל זלזול בבית המשפט ולא היה מקום להטלת הוצאות.

ח.        לשלמות התמונה יצוין, כי הבקשות הגיעו לעיוני בימים האחרונים, לאחר שההליך אוחד בידי הרשם המלומד בהחלטתו מיום 3.8.05 (העירבון שקבע הופקד ביום 5.9.05).

ט.        (1) לאחר עיון בבקשות ובכל הנספחים באתי לכלל מסקנה כי אין בידי להיעתר להן.

           (2)(א) באשר לפסלות, החלטות שופט בעניין פסלות מוסדרות בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, בו נקבע, בין השאר, בין עילות הפסלות, קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". החלטה לפי סעיף זה יש לקיימה (ס"ק (ג)), ורשאי בעל דין לערער עליה בפני בית המשפט העליון. תקנה 471ג לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 קובעת, כי "בעל דין שבדעתו לערער על החלטת שופט בעניין טענת פסלות, יודיע על כך לבית המשפט, ומשהודיע על כך, יופסק הדיון עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט השופט או המותב לפי הענין, "מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך במשפט". בענייננו התבקשה דחיה, ובית המשפט קבע כי התיק נקבע לשני ימי הוכחות, שוריין יום שלם ועדים הכינו עצמם, וכן לא ייגרם נזק מקיום ההוכחות, שכן אם ירצו התובעים (המבקשים) להגיש ערר, יוכלו לעשות כן בטרם יינתן פסק דין. ערר כזה לא הוגש.

              (ב) אין מקום לטענה כי על פי תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, ניתן לערער בפני בית המשפט המחוזי על החלטת שופטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמה. ההסתמכות על תקנה 411 לעניין זה אינה במקומה; תקנה זו קובעת "לא ערער בעל דין על החלטה שאינה פסק דין והיא ניתנת לערעור ברשות בלבד (הדגשה הוספה - א"ר), אין בכך כדי לפגוע בזכותו להשיג על אותה החלטה בבואו לערער על פסק הדין במשפט". ואולם, אנו עוסקים - ראשית - בהחלטה הניתנת לערעור בזכות לפי סעיף 77(ג) לחוק בתי המשפט, ולכן אין רלבנטיות לתקנה 411. יצוין כי בתקנה 471 א (ב) נאמר, שהוראות אחרות בתקנות יחולו לעניין טענת פסלות במידה שאינן סותרות הוראות סימן זה. ועוד, וזו עיקר, בענייננו קבע המחוקק מסלול ספציפי לערעור בענייני פסלות, והוא המסלול שבסעיף 77א' ובתקנה 471ג. אכן, נוצר בתיק דנא מצב לא שיגרתי במובן זה שהשופטת קבעה כי יהא ניתן להגיש ערר בטרם יינתן פסק דין, אך בפועל, נוכח גישת המבקשים, ניתן פסק הדין בו ביום, ב-9.11.03. המבקשים יכלו להגיש ערעור פסלות מיידי, אך גם משלא עשו כן, ואיני מביע דעה אם פעלו נכונה, אין פירוש הדבר שבידיהם לערער בנושא פסלות בפני בית המשפט המחוזי. אדרבה בית המשפט המחוזי עצמו היה ער לכך בהצעתו מיום 1.6.05, והשאיר במשתמע למועד המתאים את ההחלטה באשר לטענת פסלות, אם תוגש ותתבקש הארכת מועד, במקרה שבו לא היה סיפק להגיש ערר בטרם פסק הדין, שבא בו ביום לאחר החלטת הפסילה (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 634, וכן רע"א 6690/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(3) 196, 207 (השופטת פרוקצ'יה)). מסלול בקשות הפסילה והערעור על החלטות בגינן הוא ברור, ואין שני מסלולי פסילה. למותר לציין, כי אם יוחלט בערעור להחזיר את התיק לאותו מותב בבית משפט השלום, צריך ערעור הפסלות, אם ירצו המבקשים להעלותו ולבקש הארכת מועד, להתברר לפני חידוש ההליכים. פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום בחלק שקדם לבקשת הפסלות לא הוגש, ופשיטא שלא אביע דעה לגופה, אך עניין שבכל יום שבבתי המשפט הוא, כי בשיג ושיח עם הצדדים בעת ההליך מביע המותב היושב בדין לא אחת דעה מקדמית, לא פורמלית, ואולם, דעה זו אינה מחייבת אותו לאחר שישמע ראיות או טיעונים בתיק. כבר כתב הנשיא ברק בע"פ 344/99 בשן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 599, כי "...לא פעם מביע השופט דעה באשר לסיכויי המשפט. אך דעה זו היא 'לכאורית' בלבד, תוך שהשופט פתוח לאימוצה של דעה שונה, אין בעצם הבעת הדעה כדי לפסול השופט מלשבת בדין. אין שופט ללא דעה. האיסור אינו על דעה קודמת, האיסור הוא על דעה קדומה" (עמ' 612; ראו גם בג"צ 2148/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מ(3) 573, 606-605 (המשנה לנשיא - כתארו אז - ברק); ח' בן-נון, הערעור האזרחי, מה' 2, 586). כאמור, עניין מקובל בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה, כי ההרכב מביע דעה בפני הצדדים באשר לסיכויי התיק, וזאת לאחר שלמד את הדברים; פעמים שצד חוזר בו בעקבות הערותיו של בית המשפט והמלצותיו, פעמים שלא, ובמקרים אלה נשמע התיק לפי הנחוץ ככל משפטו וחוקתו; ולא אחת יקרה שהרושם הראשוני אינו מוכיח עצמו, וההחלטה אינה בכיוון שבית המשפט סבר תחילה. מכל מקום, אין להלום כל עיקר פתיחתו של מסלול ערעורי "רגיל" לערעור פסלות בשעה שהמחוקק ייחד לכך מסלול אחד, בבית משפט זה, בפני הנשיא או כפי שיקבע הנשיא.

           (3) ועוד, באשר להחלטות השופטת גרסטל בדיונים המקדמיים בערעור, היו אלה החלטות ביניים שבית משפט זה יידרש לבקשת רשות ערעור עליהן במשורה, מטבעם של דברים; ולא בכדי קבע המחוקק כי הערעור טעון רשות (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט), הואיל והפתח להשגה נותר למועד שלאחר מתן פסק דין (תקנה 411), והמדיניות השיפוטית בערעורי ביניים צריכה להיות מצומצמת; ראו ח' בן-נון, הערעור האזרחי, מה' 2, 261-257.

           (4) לא ראיתי פגם באמירתה של השופטת בבית המשפט המחוזי באשר למיעוט התערבות ערעורית בנושאים כמו הגבלת חקירות על-ידי הערכאה הדיונית; וכפי שכותב המלומד בן-נון (שם, עמ' 257) ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בענייני סדרי דין אפילו היתה היא מחליטה אחרת, אלא אם כן ההחלטה נוגדת את הדין או גורמת עוול. בענייננו, בכל הכבוד, על פניו לא נגרם עיוות דין, שהרי המבקשים, משיקוליהם שלהם, בחרו לנהל את ההוכחות (או לא לנהלן) כפי שחפצו. גם אם הסמכות הערעורית רחבה ככלל (תקנה 462), יישומה הוא עניין לשיקול דעת. ועוד, לא למותר להזכיר, כנגד טענת המבקשים באשר לגישת בית המשפט המחוזי בעניין תיקונו של כתב הערעור, כי הם עצמם, כפי שצוטט לעיל, ביקשו התייחסות בית המשפט שלערעור לתשתית הראייתית אשר הוצגה - ולכך כיוונה הצעת בית המשפט המחוזי בקדם הערעור.  

           עד כאן באשר לטענות ברע"א 6231/05.

           (4) באשר לרע"א 6753/05, לא אוכל לקבל את הטענה כאילו התייחס בית המשפט אך למחיקת טענות הפסלות, בעוד שהורה בפועל על מחיקות בנושאים נוספים. אכן, יכלה השופטת בנסחה את החלטתה להתרשם שנושא זה הוא המרכזי ולאזכר אך אותו. עיון בבקשת הדחיה מגלה, שאכן הוגשה בנסיבות במועד קרוב מדי לדיון והיה מקום להגישה במועד, גם אם עמדה להיות מוגשת בקשה לרשות ערעור. תקנה 466 לתקנות סדר הדין מדברת בעדה, וקובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים", ובמקרה דנן לא היה כל קושי לתקן את הערעור, גם בתקוה שההחלטה תשתנה בבית משפט זה. לא אוכל איפוא להיעתר גם לבקשה זו. כפי שציינה באת כוח המבקשים בפני בית המשפט המחוזי, כתב הערעור המתוקן מוכן בידיהם.

           (5) התוצאה היא כי אין בידי להיעתר לשתי הבקשות.

           ניתנה היום, ז' באלול תשס"ה (11.9.2005).